​בהרצאות שלי לקהילות בתחום החינוך, אני מתחילה בשאלה שמעודדת אנשים לדמיין את העתיד – מה הסיכוי שבעוד עשר שנים לילדים שלכם יהיה חבר מלאכותי? התשובות נעות בין "אין מצב" לבין "ייתכן". תלוי בחשיפה של המשתתפים לחידושים הטכנולוגיים האחרונים. לעומת זאת, על השאלה מה הסיכוי שבעוד כעשור מקצוע ההוראה יהיה המבוקש ביותר? כולם עונים בפסקנות "אין מצב". אני נעה בפער שבין המציאות המטורפת של תחומי הטכנולוגיה לבין התחושה של העמידה במקום או אפילו רגרסיה ממושכת ומתסכלת שהיא מנת חלקם של אנשי ונשות חינוך רבים. אז איך אני שורדת במערכת יותר משלושה עשורים? זה פשוט. אני יזמת. לא רק יזמת שיוצרת פתרונות מקומיים אלא מניעה חדשנות ויזמות בכל הסביבה שלי, מרחיבה ככל האפשר את מרחב ההשפעה שלי, ומאיצה אותו כל הזמן באמצעות בניית רשת קשרים רחבה, סקרנות ללא גבולות וגישה קלילה לחיים. הגישה שאני פועלת בה בעולם משלבת יוזמה, דוגמה אישית ואופטימיות. אני כותבת כבר יותר מעשור פוסטים באתר שהקמתי ״חינוך ליצירתיות״ ומפתחת באמצעותו שיח עם הקהילה סביב ערכים, טכנולוגיה ופדגוגיה חדשנית. במהלך שנות עבודתי בחינוך במגוון תפקידים, צברתי שעות רבות של ניסיון בהנחיה ובהדרכת צוותי חינוך, מדריכים ומנהלים. אני מאמינה שהדרך להשפיע על העולם עוברת בחינוך, ושהדבר החשוב ביותר בעולם החינוך הוא אמון. אני מאמינה באנשים ובכוח שלהם להשפיע, ומוטרדת כיום מהשיח הרדוד כלפי השינוי הענק שמביאה מהפכת הבינה המלאכותית לרוב תחומי חיינו. אף שבעמק הסיליקון מעריכים שבינה מלאכותית כללית (AGI)- שתוכל לבצע את רוב הפעולות ברמה אנושית – לא תושג בארבע השנים הקרובות, התקדמות המהפכה הטכנולוגית היא בלתי נמנעת. ההתקדמות המהירה הזו תשפיע ומשפיעה כרגע על הילדים ועל בני הנוער שלנו בכל התחומים. לפיכך, הימנעות שלנו, המבוגרים, מהבנת גודל השינוי ומהותו, נכון לעכשיו, מעמידה בסכנה את הדור הבא. בעיקר בישראל אשר עוצמתה ושרידותה מבוססות על איכות ההון האנושי במדינה. עכשיו נשמו עמוק וצללו איתי לעולם החדש, המופלא והמסוכן הזה.