FLS מרחבי למידה חדשניים

לפני מספר שבועות קיימנו מפגש למידה במרחב למידה עתידי FLS במכללת לוינסקי.

המשתתפים- המפקחים, הממונים ומדריכי התקשוב בחטיבת תקשוב וטכנולוגיה בחינוך.

הגענו ועבדנו יחד בסביבה אסתטית, מזמינה,

הכוללת מספר טכנולוגיות:

• ריבוי מסכים ליישום עבודה קבוצתית יעילה, 

• מצלמות וידאו קטנות מחוברות לרשת עבור דיונים המשלבים משתתפים רחוקים, 

• מצלמת תקרה 180 מעלות להקלטת המתרחש בחדר- ליישום מתודות צפייה רפלקטיבית ומשוב עמיתים, תוכנה לשיקוף נוח ממכשיר נייד אישי למסך כדי ליישם חיבור רעיונות באופן דיגיטלי

• משחקי רצפה דיגיטליים 

• מרחב מייקרים ועוד.

אז מה קורה היום בעולם בתחום מרחבי למידה עתידיים?

איך זה קשור לכל אחד ואחת המלמדים בבתי-הספר

ומה עושים אם התקציב שעומד לרשותכם לא גבוה (מצב די רגיל)

או כשאתם בדיוק עובדים על מרחב M21 החדש שלכם.

נתחיל בקפיצה קטנה לעתיד-

בסרטון המקסים כאן מציאות רבודה היא סטנדרט כשיוצאים לטבע,

עם המשקפיים ניתן לחזות בהסבר על כל חלקי השפירית הצבעונית שעפה ממש מעל התלמידים.

גם בכיתה,

בכל "נגיעה באוויר" התלמידים מקבלים מידע המוצג באופן מזמין ומגוון אפשרות להרחבת המידע 

באופן שאינו מנת אותם לישיבה מול מחשב אלא בשילוב בסביבה הטבעית בחלל החדר.

בחדר ייעודי הסביבה כולה משתנה והתלמידים עומדים על כוכב לכת בחלל.

זו אותו השיטה של נגיעה באוויר כדי לחפש מידע ולהעמיק בו.

המידע ויזואלי, נמצא בתנועה ומגיב לתלמידים שנעים בחדר בחופשיות.

התלמידים נוגעים, חוקרים, עובדים בקבוצות ובודקים באופן בלתי אמצעי את הסביבה.

הסביבה מגיבה להם בצורה הכי טבעית שיש.

המורה הווירטואלית מופיעה רק כאשר התלמידה זקוקה לה. היא מופיע כהולוגרמה (כמו פיה)

ונותנת תשובות לשאלות התלמידה.

בשעון שהתלמידה עונדת נמצאת תזכורת למשימה שיש לבצע, 

חבריה עסוקים בגינת הצמחים במציאת פתרונות לבעיות כאשר הם משתמשים בחיישנים שונים ועורכים מדידות.

במעבדה עורכים ניסויים (מסוכנים) בסביבת מציאות מדומה שעומדת על שולחן המעבדה. 

תנועה של תלמיד "רוקד" משתקפת בטאבלט המתרגם כל תזוזה מצולמת לדימוי ויזואלי מתאים באופן שניתן למדוד (כיוון, מהירות, זווית...), ובכך מייצר רובד מידע נוסף על מה שרואה העין.

המסר שמקבלים התלמידים, לפי הסיפור בסרטון הוא של למידה מתוך התנסות. כאשר הטכנולוגיה מהווה אמצעי עדכני ליישום פדגוגיה של חקר ופתרון בעיות בעולם האמיתי.

המעבר בין בית הספר למקום עבודה מתקדם טכנולוגית נראה קל. 

בית-הספר בגרסה של הסרטון הזה "הדביק" את הטכנולוגיה במקומות העבודה.

ובחזרה למציאות כאן אצלנו- מה ניתן לעשות כבר ב-1 בספטמבר 2019?

כדי לקדם את הגישה הפדגוגית המעדיפה חקר (פעיל) על האזנה (סבילה) נקים:

1. מעבדות במקום כיתות

למידה תוך התנסות וחקר המלווה בתמיכה מקצועית של מורה או חונך

ניתנת לקידום באמצעות ארגון הכיתות כ"מעבדות"

חשבו על "מעבדה" במובן הרחב יותר (מעבר לקיים היום) ואז חברו לכך את הנושא אותו תרצו להוביל

נסחו את המטרות בצורה ברורה וחשבו בצוות איזו מעבדה צריכה לקום כדי לאפשר חקר והתנסות.

במדעי החיים, במדעי החברה, באמנויות ועוד.

הטכנולוגיה יכולה להיות מצד אחד חיישנים ומצלמות ומצד שני מאגרי מידע ממוחשבים זמינים, כולל ייעוץ והכוונה לחיפוש המידע.

2. מרחב מייקרים במקום סביבה מוזיאלית למידה באמצעות: בנייה ופירוק ושוב בנייה, המצאה ובדיקה חוזרת, יציאה לסביבה שמחוץ למרחב החינוכי וחזרה אליו, הצגת ההתנסות וקבלת משוב- כל אלה הם סימן להתמקדות בפתרון בעיות חדשות, הרלוונטיות לתלמידים ולחייהם כאן ועכשיו. בנו מרחבי מייקרים בכל רחבי המוסד החינוכי תוך שימוש בגישת החשיבה העיצובית, השתמשו בכל טכנולוגיה שמאפשרת לתלמידים לתכנן בקבוצות, להתנסות בצורה בטוחה ולבנות דגמים שממש עובדים. הדגמים יכולים להיות פיסיים או דגמים דיגיטליים. הם יכולים להיות חפץ או שירות, רעיון לקידום בחברת הילדים או אתר, משחק או פרסומת.

3. מרחב פרסום ציבורי במקום קלסר עבודות

התלמידים מייצרים מידע וחולקים אותו עם העולם האמיתי, משתמשים בכל כישורי העיצוב, הכתיבה, השיווק והארגון שלהם על-מנת להתנסות באופן בו מידע משותף עם מומחים, שותפים ובעלי עניין.

צרו מרחבים פומביים פיסיים ווירטואליים במקומות שונים, תנו לתלמידים לתרגל באופנים שונים את ארגון המסר, עיצובו הוויזואלי ופרסומו- כחלק מהתנסות בונה שתעודד אותם לגבש דעה, זהות, ידע וגישה שתוביל אותם לחיים של משמעות. רעיונות- במת הייד פארק בחצר, לוח מודעות דינאמי, בלוגים אישיים, כיתתיים ושכבתיים, מערכת עיתון או רדיו מקומי. לרוב קיימת הפרדה בין התוצרים הללו ללימוד המקצועות. אני מאירה על הצורך בחיבור שלהם, כך שתלמיד יגיש עבודה באמצעות בניית שידור רדיו, יציג "מבזק חדשות" על מסכים בהפסקה, יאצור תערוכה של מוצרים עתידיים שפותחו במרחב המייקרים וכו'.

4. מרכזי יעץ של "מאמני למידה" במקום חדרי מורי

השינוי  בתפיסת תפקיד המורים בעיני התלמידים הוא קריטי להצלחה. ברור היום שהמורים הם לא מקור ידע במאה ה-21. אולם, התפקיד של מומחה יישאר איתם עוד שנים ארוכות. 

מיצוב המורים כמומחים בתחומים שונים יכל לחולל שינוי אמתי בתפיסה שלהם בעיני הורים ותלמידים. 

בדומה לאופן שבו תופס אתלט או כדורסלן את המאמן שלו- כיועץ שתפקידו להוביל לשיפור האישי הן בהיבט המקצועי והן בהיבט המנטלי, כך המורה צריכה להוות מומחית אליה מגיע הלומד (העצמאי) או קבוצת התלמידים לקבל הכוונה כשהם זקוקים לה.

אני רוצה לחדד. לעיתים אנחנו מציעים עזרה באופן שאינו תואם את קצב הלמידה של הלומדים, ומוותרים על האפשרות שלהם ללמוד זה מזה. 

כאן אני מנסה להציע חיבור בין הדמות החינוכית למומחה, מבקשת שכל מורה יגדיר לתלמידיו מהם תחומי המומחיות שלו ואני גם מרכזת את המומחים והמומחיות במקומות שאני קוראת להם "מרכזי יעץ" או "מרכזי מאמנים".

סביר שבמוסד חינוכי אחד יהיו מומחים מסוגים שונים, יתכן שחלק מהמורים מומחים בנושאים מגוונים שאין להם ביטוי היום במערכת החינוך. 

פרסום המומחיות הזו יכולה להיות דרך כלים דיגיטליים כמו אתר בית-הספר, יכולה להתפתח בבית-הספר מערכת להזמנת ייעוץ בהתאם לצרכי התלמידים ועוד.

כרגיל, אשמח לקבל תגובות על הרעיונות הללו כאן בבלוג. בהצלחה מורי המאה ה-21.