אוריינות צילומית- לשלוט בשפתו של דור הלומדים הנוכחי

לעצור ולהתבונן.

כמה קשה לעצור לרגע במירוץ המטורף של החיים ולהתבונן באמת.

(ולעומת זאת) כמה קל להשתמש במכשיר הטכנולוגי שבכף ידנו ולצלם.

הצילום... מקפיא את התמונה שרואה העין,

מארגן את הנראה בתוך מסגרת 

ומגביל את שדה ראייה.

הצבעים, הצורות, המרקמים והתנועה- קופאים רק לרגע-

ומאפשרים התבוננות.

האוספים העצומים והבלתי נתפסים של צילומים שיוצרים ואוגרים

אנשים בכל העולם (בעננים וירטואליים) מגיעים למספרים דמיוניים בכל רגע,

אבל,

1. עד כמה אנחנו עוצרים להתבונן בצילומים שלנו?

2. מהם הכלים שבהם אנחנו עושים שימוש כדי לפרש, להבין ולהשתמש במידע לתועלתנו?

שני השלבים כאן הם -דנוטציה (עצירה והבחנה בפרטים)

קונוטציה (פרשנות והבנה עמוקה של המידע בצילום)

(עפי" רולנד בארת')

שאלות נוספות עולות כאן-

האם זה מובן מאליו שאנחנו מסוגלים לפרש כל צילום?

האם גם התלמידים שלנו יכולים לפרש ולהבין כל צילום?

מהם הכלים של הפרשנות?

כמה מהכלים לא נמצאים במודעות היום-יומית שלנו? (ושל התלמידים שלנו)

האם ניתן להשתמש בהתלהבות

של התלמידים (ושלנו) מצילומים

לקידום מטרות הוראה-למידה-הערכה שונות?

מהם התנאים המקדימים להשגת מטרות כאלה?

א. הכרה בצילום כייצוג של מידע.

הצילום לוכד פיסה של מידע ומאפשר לנו לעבד אותו בכלים שיש לנו.

באותה מידה אנחנו יכולים לייצר צילומים ולייצג פיסות מידע לפי בחירתנו.

אנשים רבים תופסים את הצילום כתוספת לטקסט או כצורה אסתטית או ביטוי רגשי/ אמנותי

ולא כמקור מידע (לצילום יש פוטנציאל להחליף 1000 מילים).

ב. מודעות לכך שאת הצילום יצר מישהו (הוא אינו מציאות)

אל כל צילום יש להתייחס כמידע שמישהו עיצב כדי להעביר מסר מסוים.

חשיפת נקודת המבט של היוצר תאפשר ביקורתיות כלפי המידע והבנה של מניעיו.

ג.  יכולת לקרוא צילומים ואף ליצור אותם

לזהות סוגי צילומים וסגנונות שמכוונים להעברת מסר מסוים בתרבות מסוימת,

לזהות את השימוש במינפולציות שונות כדי לכוון את הקריאה של הצילום

להיות מסוגל ליצור צילומים תוך שימוש במניפולציות  הללו בהצלחה (שפה) 

ד. לגלות מודעות עצמית לאופן הקריאה שלי את הצילום

יכולת גבוהה של רפלקציה של הקורא (אני) על הקריאה שעשיתי (מתוך הידע שלי והתרבות ממנה באתי)

או על יצירה שיצרתי במדיום הצילומי

ולהבחין באופנים בהם יצרתי משמעות חדשה באמצעות מניפולציה בכלי הצילום.

לכל זה (ועוד) אפשר לקרוא- אוריינות צילומית. זוהי הבנת השפה של הצילום.

אז אם זו שפה, שיש עלינו ללמוד,

איך לומדים אותה?

ניתן ללמוד את הנושא בהשתלמויות שונות לאנשי חינוך.

בתשע"ג התקיימה השתלמות ייחודית בנושא חשוב זה 

ותועדה במחקר של מובילת ההשתלמות

תמר אבני-שליט (צלמת, מנחה וחוקרת).

מטרת המחקר היתה לבחון את תרומתה של קבוצת למידה מקוונת בצילום בקרב קהילה של

סטודנטים להוראה ואנשי חינוך בפועל. 

ההשפעה נבחנה בשני היבטים; הטמעת האוריינות הצילומית ככלי להוראה 

ויצירת תקשורת רב תרבותית.

שם המחקר:

"היבטים של אוריינות צילומית ככלי להוראה ולתקשורת רב תרבותית

בקבוצת למידה מקוונת רב תרבותית"

עבודת גמר M.A נכתבה בשנת 2014 על-ידי תמר שליט-אבני

ומזמנת אתכם לקריאה והעמקה בנושא מרתק זה.

הקורס נערך באמצעות סביבת ה- Moodle למפגשים א-סינכרוניים וב- Elluminate למפגשים

הסינכרוניים. הלימוד התקיים בקבוצות עבודה מעורבות וכלל הצגת תמונות באלבומי

התרגילים, כתיבת בלוגים ודיונים בפורומים.

ממצאי המחקר מראים שההשתתפות בקורס יצרה במשתתפים מודעות לאפשרויות שפותחת

האוריינות הצילומית-חזותית, הם שפרו באופן ניכר את היכולת הטכנית של שימוש במצלמה והפנימו

את הקשר בין אופן הייצוג החזותי למסר שהוא מעביר. 

רוב אנשי החינוך שהשתתפו הבינו את הפוטנציאל של האוריינות הצילומית ככלי מעורר השראה בעבודתם, העלו רעיונות בהקשר זה ואף יישמו חלק מהרעיונות בפועל.

זו אחת התשובות האפשריות להעמקה של הלמידה בנושא אוריינות צילומית בחינוך.

למרות מיעוט המשתתפים בהשתלמות הנחקרת (13), שקוימה ברובה בלמידה מרחוק,

אני סבורה שקיים פוטנציאל רב בהשתתפות של מחנכים בלמידה בתחום החזותי.

לקריאה נוספת וכלים לבניית אוריינות צילומית -בבלוג של ד"ר שלמה אברמוב.-יסודות הצילום.

ד"ר שלמה אברמוב נפטר בפתאומיות. אני רוצה להביע את צערי העמוק על לכתו של איש יקר, צלם מוכשר, הוגה, מורה פעיל מאוד ומומחה בתחומו. יחסרו לי מאוד השיחות עימו על נושאי האוריינות החזותית.

בהצלחה מורי המאה ה-21,