איך בונים סביבת למידה פיסית או דיגיטלית המתאימה לגישת PBL?

לסביבת למידה דיגיטלית המותאמת לPBL תוכלו להיכנס לפוסט הקודם בנושא. קחו לכם עותק ותתחילו ללמד. ממש פשוט.

ועכשיו אתם מוזמנים לצפות בשינוי שהתחולל בכיתה אחת-

קבוצת המורה השלישי פלוס היא קבוצה של מעצבים

הממוקדים בשינוי הסביבה הלימודית.

בסרטון הראשון המורה למתמטיקה סטיב מציג את הבעיה שלו בארגון הכיתה-

הכיתה קטנה מדי לשלושים ושישה תלמידים.

פשוט אין בכיתה מקום לפעילות הלמידה שהיה רוצה לקיים בה-

למידה שיתופית המקדמת משמעות והבנה

או למידה מבוססת פרויקטים.

הרי אנחנו תמיד אומרים שיש קשר הדוק בין 

התנאים הפיסיים בסביבה 

לבין הפדגוגיה שנוכל לקיים באותה סביבה.

אז מה עושים?

במקרה זה-

המורה סטיב פגש את המעצבים שסייעו לו לדמיין מחדש 

את מרחב הלמידה של הכיתה.

המטרות שלהם היו קידום חקרנות, 

יצירתיות ותקשורת בין הלומדים.

בשלב הראשון-

המעצבים צופים בשיעור ומבחינים באופן בו המורה נע בחלל הכיתה.

מזהים את הצרכים שלו בהוראה,

מה בסביבה הנוכחית עובד פחות טוב?

ומה עובד יותר טוב?

וחושבים יחד איתו איך ניתן לארגן את החלל בהתאם לצרכיו הפדגוגיים.

הם מזהים שהמורה לא מצליח למצוא מעברים נוחים

כדי לעבור בין הקבוצות והדבר לא מאפשר לו לתמוך בלמידתם.

לתלמידים קשה להתארגן בכיתה בקבוצות עבודה בגלל 

חוסר התאמה של הרהיטים לצרכיהם.

בשלב השני-

הקבוצה מגייסת שותפים ומקיימת מספר מפגשי תכנון.

במפגש אחד התלמידים מתבקשים להשתתף בתהליך החשיבה

באמצעות סדנה יצירתית.

בסדנה הוצגו לתלמידים תמונות (קיר גלריה)

מהן הם התבקשו לבחור תמונות שישקפו את

נקודת המבט שלהם על האופן בו סביבת הלמידה שלהם

צריכה להיראות.

התלמידים קיבלו מדבקות קטנות עגולות

באמצעותן הם "הצביעו" על התמונות שהיו הכי משקפות

את הראייה שלהם לגבי הכיתה העתידית שלהם.

ככל שהתמונה קיבלה יותר מדבקות- הסיכוי שרוב התלמידים

ראו בה תמונה מתאימה לתפיסתם.

מטרת הסדנה היא לאפשר למעצבים

להבין מה מושך בעיני התלמידים

ועל-פי זה לקבוע את הצבעוניות של החדר והסגנון העיצובי שלו.

בנוסף-

שאלו את התלמידים איך הם מעדיפים ללמוד?

התלמידים ענו שהם רוצים ללמוד זה מזה

ולא רק מהספרים.

מהשיחה עלה שהתלמידים אוהבים להתארגן בקבוצות של ארבעה

אבל בד בבד הם רוצים להרגיש שהם חלק מקבוצה גדולה יותר.

התלמידים גם רוצים שתהיה להם אפשרות לנוע בתוך הכיתה בצורה נוחה יותר.

בשלב השלישי-

מכנסים את המורים ועוד עמיתים מחדר מורים

ומנסים יחד עם המעצבים להציע פתרונות

המתאימים לצרכים המיוחדים של הכיתה, התלמידים והמורה.

למפגש הזה גם מוזמנים אנשים שלא מתחום החינוך,

מעצבים מהקהילה, לדוגמה.

החשיבה נעשית על לוח מחיק גדול עליו מתרחשת החשיבה הגלויה שלהם,

באמצעות הכלי הפשוט הזה הם משתפים ברעיונות.

קראו כאן על חשיבה גלויה במכון ברנקו וייס

בתהליך הזה המעצבים והמורים

מאתרים את מרחבי המפתח שבהם יש לרכז את מלוא מאמץ העיצוב.

לדוגמה:

1. איזור תצוגה

2. איזור אחסון

3. ריהוט מתאים

4. איזור הוראה

5. ביטוי לאישיות הלומדים

את אותו השיח עם התלמידים אפשר לעשות גם על המרחב הדיגיטלי הרלוונטי ללמידה מרחוק ולקבל רשימה של איזורים רצויים לתלמידים שלכם בסביבה הדיגיטלית.

מה יהיו ההבדלים ביניהם לדעתכם?

לאחר האפיון הזה של איזורים נחוצים,

המעצבים מנתחים את החלל הפיסי

ומנסים לארגן בתוכו את האיזורים

בצורה שתאפשר קיום קבוצות למידה,

והותרת מעבר נוח בין הקבוצות עבור המורה או התלמידים

שעוברים מקבוצה לקבוצה.

לאחר מכן,

המעצבים מבקשים מסטיב למצוא את הנקודות שיכולות

ליצור את ההבדל הגדול בהשוואה למה שקורה היום.

בשלב הרביעי-

המעצבים מנסים לתכנן מחדש את המרחב של הכיתה.

הם מתייחסים רק לקירות ולרצפה

כמקומות נתונים- אבל כל השאר מבחינתם-

נתון לשינוי והדרוג לפי הצרכים שזוהו.

לדוגמה,

התלמידים גילו שהקיר האחורי בכיתה הוא איזור ללא פעילות

והוא למעשה מבוזבז במצב הקיים.

בעקבות הממצא הזה התלמידים מעלים רעיונות להפוך את הקיר לאיזור חיוני ללמידה.

בסרטים הבאים אפשר לראות כיצד המעצבים

משנים את הסביבה הכיתתית.

מה שהכי אהבתי הוא-

המעצבים טוענים שהתפקיד שלהם הוא לא רק לגרום לסביבה 

להיראות מושכת ונעימה,

אלא גם לייעל את הלמידה באמצעות 

ארגון סביבה מחדש- בהלימה לפדגוגיה.

לדעתי,

תהליכים כאלה יכולים לקדם גם בארץ

פיתוח של מודעות, ושדרוג ההוראה

ללמידה משמעותית.

מה דעתכם? זה אפשרי?

בהצלחה מורי המאה ה-21

אשמח לקרוא את התגובות שלכם!