חשיבה עיצובית יכולה לשנות את ההוראה

הבאת בעיה לכיתה היא גישה לא נכונה...

יש לקדם במקום זאת את היכולת של התלמידים להביא בעיה קיימת, לחפש אותה בעצמם.

תהליך חיפוש זה מאפיין את דרך העבודה של החברות הטובות בעולם העוסקות במדיה ובהייטק.

ומשם מגיעים רעיונות גם לתחומי החינוך.

כשאנחנו המורים רוצים לקדם למידה משמעותית אבל מביאים "בעיה" לפתרון לתלמידינו,

אנחנו למעשה מקיימים את תהליך הלמידה במקומם.

והבעיה שאנחנו מביאים כבר מנותקת מהקשר הרלוונטי לעולם התלמידים- ולכן משעממת ולא מעוררת סקרנות.

זו בוודאי לא הדרך הטובה ביותר לקדם את התלמידים שלנו במאה-ה-21 להיות לומדים לאורך כל חייהם

(אין להם ברירה, הם חייבים להיות כאלה).

יש תהליך למידה מיטבי (הדומה לתהליך שמקיים כל מעצב מוצר בעולם בכל יום ויום..) 

המהלך כולל מספר שלבים  ויכול להיות מתורגם לחינוך-

1. מבקשים מהתלמידים לחפש את הבעיות במציאות חייהם (ולא מביאים להם בעיה מעובדת),

אפשר לקרוא לזה גם שאלות חקר. אבל הפעם זו לא שאלת חקר תיאורטית אלא שאלה הממוקדת בפתרון של בעיה בפרקטיקה היום-יומית של התלמידים שלנו. שאלת עיצוב.

2. מרכזים את הבעיות הללו במקום בו לומדים (כיתה/ כל מקום אחר)

3. פותרים אותן ביחד עם קהילת לומדים וביחד עם המורה ושותפים משמעותיים אחרים (כן, גם עם טכנולוגיה, כמובן..). זהו תהליך מובנה ומסודר שניתן ליישם בקלות במסגרות שונות.

מעניין לבנות תהליך כזה באמצעות כלי חשיבה חזותיים כדוגמת מפת מושגים.

למרות הלחץ להספיק חומר...(שימו לב, 'להספיק חומר' מגיע  מפרדיגמה פוזיטיביסטית, הרי ברור היום שכדי ללמוד צריך להפוך את המידע למשמעותי ולהתייחס אליו בתוך הקשר וכו').

אפשר לנסות, בקטן, לתת לתלמידים משימה, 

במקום ללמוד, לשנן ולעבד תוכן מסוים (מתוך הספר דווקא), ואפילו לפתור בעיה מעובדת-

אפשר מדי פעם לנסות לחפש בעיה אמתית בסביבה הקרובה, או הרחוקה.

סוגטה מיטרה הראה לנו איך לומדים פותרים בעיה כשהם רוצים..

כדי להיות מסוגל לאתר בעיה צריכים להתקיים מספר תנאים אצל הלומד:

1. הוא צריך להיות חופשי משיפוטיות וביקורת שלנו המורים ולקבל חופש מלא בחיפוש

2. תשומת הלב שלו צריכה לעלות מדרגה בעירנות ובסקרנות לסביבתו.

כולל יכולת גבוהה של אוריינות חזותית, יכולת להתרכז ולמצוא שינויים מזעריים בסביבתו. מעין "חידוד חושים" ועידון שלהם.

בשלב הבא הלומד צריך ללמוד על התחום ככל יכולתו, בעצמו ובעזרת אחרים (בתהליך מובנה).

האפשרות לשתף אחרים בחשיבה ובלמידה יכולה להיות מקודמת באמצעות כלים שונים,

כשהכלים החזותיים (מפות חשיבה, שרטוטים ושרבוטים, דיאגרמות וכו') הם בעלי פוטנציאל לקדם את השיח והלמידה במידה רבה מאוד.

כפי שכבר שמתם לב, הדמיון בין חשיבה עיצובית למה שאנחנו קוראים 'עבודת חקר' רב.

אכן, עיצוב מתחיל בחקר, ומקדם מאוד למידה משמעותית שבמהלכה הלומד בונה מודלים לפתרון של בעיות מגוונות (וכך יכול לפתור עוד ועוד בעיות חדשות..).

לכן, נוכל לטעון שתהליך ההגעה לפתרונות

על-ידי חשיבה עיצובית מקדם למידה לחיים.

בנוסף, ידוע כי למידה משמעותית שמתקיימת בהקשר חברתי היא הלב של החינוך

מכיוון שהיא מקדמת יכולות למידה ובאותו זמן גם מיומנויות שיתוף ועבודה בקהילה.

כדאי לנסות ולראות אם זה עובד גם בכיתה שלכם...

מומלץ מאוד להיכנס לקמפוס IL ולקחת קורס בחשיבה עיצובית יחד עם התלמידים שלכם ושלכן.

בהצלחה מורי המאה ה-21.