מדוע לשלב אמנות ותרבות בכיתה שלי?

מאוד ממליצה לכם להיכנס לאתר Google Arts & Caltures

כמחנכים ומחנכות של הדור הזה.

האתר הזה מאפשר לשלב את נכסי התרבות והאמנות העולמיים בכל תחומי הדעת בקלות.

לדוגמה,

ללמוד על תקופות בהיסטוריה באמצעות התבוננות בתערוכת יצירות אמנות מאותה התקופה.

מעבר לכך, טוענת המחנכת גייל בסרטון הבא-

חשיפה לאמנות מאפשרת שיח מרובה נקודות מבט ואמפתיה, שדרושים לתלמידים שלנו על-מנת לתפקד בחברה הגלובלית כיום.

אנחנו רגילים לשמוע על "תערוכה" בהקשר של אמנות.

אבל היום, גם מחוץ לתחום החינוך- במרכזי מידע, בתקשורת הכתובה

ובמדיה יש "תערוכות" במובן של:

מישהו בחר מידע מגוון והציג אותו בצורת מגוונת באופן מכוון

כדי שיתפרש באופן מסוים על-ידי בני אדם בתוך התרבות בה המידע הזה מוצג.

האתר Google Arts & Caltures כולל גם אפליקציה לטלפון הנייד שלך.

הוא בנוי ממידע המוצג באמצעות טקסט (מילים)

ובעוד המון צורות וויזואליות מאוד להצגת מידע- חלקן ממש חדשניות. לדוגמה- מציאות רבודה (באפליקציה בלבד), סיור במוזיאון הטבע בין מוצגי הדינוזאורים , או

סרטוני 360 מעלות, (יש באתר 215 סרטונים כאלה במגוון עצום של נושאים מרתקים)

ביניהם- המראה למעבדת החלל בסרטון כאן-

כל החוויות הוויזואליות הללו מאפשרות ללומד לאסוף חוויות, לעבד ולארגן את המידע (על-מנת לפענח אותו), אבל....

היא מורכבת מאוד עבור כל אחד החי במאה הנוכחית-

הצופה האינטליגנטי המטייל באתרים, חשוף למדיה ועוד... נדרש בכל פעם

לשנות את המכוונות שלו- להבנת שפות מידע שונות לגמרי

ולעשות זאת בקצב מטורף!

מי שלא מצליח לפענח את המידע נשאר עם תחושת

וואווו.....חוויה אסתטית ותו לא!

אבל, מדובר פה בסביבות דיגיטליות ופיסיות שנותנת מידע רב,

מה יעשה בן המאה ה-21 שלא יודע

לפענח מידע בתוך התרבות שלו עצמו?

כבר הרבה שנים 'מידע' איננו מסתכם בטקסט מילולי

אני מציעה לקרוא לטקסט כיום- היצג מידע- information display או פשוט מולטימדיה.

פשוט משום שהיום המידע מתווך לנו באמצעות צורות שונות של אופני ייצוג.

המילים הן רק צורה אחת מיני רבות.

לכל הטוענים כי הילדים של היום חייבם לדעת לקרוא טקסט,

אני אומרת- כמובן. וגם לכתוב ולדבר בצורה רהוטה,

אבל, הם גם חייבים לקרוא ולהבין לעומק מספר רב מאוד של מערכות סימנים נוספות.

נו, אז מה עושים?

מה עושים כדי לאפשר לתלמידים שלנו

לקרוא ולכתוב היצגי מידע מורכבים כאלה?

קודם כל-

מלמדים אותם לקרוא, ובו זמנית גם לייצר (לכתוב) את צורות המידע המגוונות הללו

באמצעות התנסות פעילה וחוזרת, ונותנים להם משוב מיידי ואיכותי על הצלחתם,

נותנים להם כלים, מלמדים אותם את הדקדוק!

את הדקדוק של 'שפות הסימנים החזותיים' הרבות.

מספר דוגמאות לשפות הללו ולהוראה הממוקדת בהן נמצאות כאן באתר שלי.

קראתי בפסקה בעמוד 9 בספר:

טקסטים גרפיים- כלים לטיפוח האוריינות של ילדי הגן מאת פרופ' חווה תובל וד"ר עינת גוברמן

על הוראת התחום הוויזואלי לילדים צעירים.

הכותבות מבקשות להטמיע שגרת הוראה-למידה הממוקדת במידע שאיננו מילים

"אנו טוענות שכאשר ילדים עסוקים ברכיבים של הטקסטים הגרפיים והיחסים ביניהם, הטקסטים הופכים להיות נושא הדיון והחקר. עיסוק זה אפשרי רק לאחר שהשימוש בטקסטים, לפחות בהקשרים מסוימים, הוא מיומן ומבוסס היטב... תהליך זה חוזר על עצמו מחדש בכל סוג של טקסט, ותוצאתו היא ייצוג חדש של הטקסט, ברמה קוגניטיבית גבוהה יותר. ברמה הגבוהה, השימוש בתכונות של טקסטים יכול לעבור הכללה והעברה לתחומים אחרים ולטקסטים אחרים".

הכותבות גם קושרות בין המהלך של הבנת היצגי המידע המורכבים ויצירתם לבין רמות חשיבה גבוהות. הנה לפניכם גם קישור למבוא של הספר.

הרשמו לפורום האתר עכשיו והצטרפו אלי לדיון מעורר חשיבה.

בהצלחה מורי המאה ה-21.