פרקטל- מבנה גמיש לבית-הספר, הכיתה והלמידה

פרקטלים מאופיינים במבנים חוזרים.

הם יוצרים דפוס צורני המתקיים במידות שונות.

מתמטיקאים החלו לחקור את הפרקטלים מתוך עניין אסתטי.

בפוסט הזה אני רוצה להשתמש ברעיון של הפרקטלים 

לגיבוש פתרונות לבעיות אקוטיות עמם מתמודדות בעת הזאת כל מערכות החינוך בעולם.

אני טוענת שבתי- הספר עומדים בפני שינוי מהותי ומהפכני

בעקבות משבר הקורונה.

זו העת המתאימה לייצר מבנה חדש ללמידה, לארגון השגרות והמבנה הפיסי של בית-הספר.

רעיון של יחידות פרקטליות יכול להיות אחד הפתרונות שצריך לשקול.

הכיתה נתפסת כיום כיחידה בסיסית לארגון מבנה בית-הספר.

יחידה זו מכתיבה מס' מסוים של תלמידים בשגרה (38 פחות או יותר)

ובעת חירום (התפרצות מגפה) מספר התלמידים מצטמצם דרמטית- 15 תלמידים בכיתה.

אם נחליט שהרעיון של כיתה הוא: אנשים שמעוניינים לעסוק בפיתוח הידע והמיומנויות שלהם ביחד

אנחנו משחררים את החיבור השכיח בין כיתה ללמידה.

למעשה נאמר- ניתן ללמוד בכל מקום. לא צריך לשם כך דווקא כיתת בית-ספר כפי שאנחנו מכירים כיום.

1. איך נוכל לייצר מבנה גמיש יותר של הכיתה- יחידת הארגון הפיסי?

פתרון אחד- תכנון בתי-ספר עם קירות זזים, בניית מרחבים רחבי ידיים וחלוקה שלהם לפי צרכים משתנים.

פתרון שני- הפיכת המרחבים הדיגיטליים הכיתתיים לאחד מהנכסים של בית-הספר הפיסי

פתרון שלישי- להחליט שכיתת הלימוד יכולה להתקיים בכל מקום- ספרייה ציבורית, מגרש ספורט, גינה, חצר, אולם אירועים סמוך, בית קולנוע, פארק, מעבדות, בטבע ועוד.

תוכלו לדמיין פתרונות נוספים מנסיונכם...

אז מה "פרקטלי" ברעיונות הללו (שלי ושלכם)?

הכיתה היא יחידת הבסיס, המשולש הקטן ביותר במבנה של משולש שרפינסקי. האינטראקציות המשמעותיות ביותר מתרחשות ביחידה הזו, לא משנה היכן היא מתקיימת. היא יכולה להיות במפגש מקוון או במפגש פיסי, במקומות שונים בהם הלומדים נמצאים בו זמנית ועוד.

המקום הפיסי הופך להיות משמעותי ולא שרירותי.

לדוגמה- אם הכיתה צריכה לאסוף מידע על נושא חקר באתר מסוים - הרי שהם צריכים להיות בו באופן פיסי. אבל אם הלומדים צריכים לגשת לתכנים ברשת האינטרנט- המקום הוא המחשב וחיבור לרשת ואין משמעות להגעה לכיתה פיסית דווקא. אם יש משמעות לשיח פנים אל פנים בקבוצה כדי לגבש רעיון משותף- למקום המאפשר את המפגש הזה ללא הפרעה יש משמעות רבה להצלחת הפעולה. אם מנסים לשכלל מיומנות של דיבור מול קהל חשוב לעשות זאת במקום שיאפשר תרגול עמידה מעל במה או בשידור מקוון.

בית ספר הופך, במידה רבה, למקום המאפשר צורות רבות של למידה במרחבים שיש להם שימושים מגוונים, כולל המרחבים הדיגיטליים.

אימוץ של הצורות הללו בגמישות יכול לאפשר מעבר נוח ויעל מתקופת הבידוד שכפתה על הציבור מגפת הקורונה לתקופה של חזרה זהירה לשגרה.

הלמידה היא הפעולה שעושים התלמידים יחד עם המנחה-מורה כדי להשיג את מטרותיהם המשותפות. 

למידה היא שינוי במבני הזיכרון של הלומד. 

למידה היא חברתית במהותה, כלומר היא נשענת על חיקוי, התנסות ואימוץ של התנהגויות בסביבת הלומד. 

כלומר, היחידה הקטנה ביותר של הלמידה איננה היחיד אלא לפחות זוג, דיאדה.

איך למידה יכולה לאמץ את המבנים הפרקטליים כדי לייצר גמישות ולסייע בשינוי הפרדיגמה המסורתית הרווחת (תכנית לימודים אחידה וקשיחה, מבחנים וציונים)?

2. אילו פעולות יעודדו למידה ואיך נוכל להעצים אותה במבנים מורכבים והולכים, תוך כדי שימוש ביחידת הבסיס שלנו- זוג הלומדים?

פתרון אחד- התייחסות למפגש בין תלמיד למורה כהזדמנות ללמידה הדדית 1:1 מתוך סקרנות וכבוד לעולמו של הילד, רצונותיו ותחושותיו כלפי הלמידה. כל זאת כדי לעודד סקרנות ותשוקה ללמידה

פתרון שני- להתייחס לזוגות תלמידים כתומכי למידה זה של זה. ציוות התלמידים לזוגות יעצים את היכול שלהם לדברר את הלמידה שלהם בקול, לערוך רפלקציה בקלות רבה יותר ולהפוך מודעים ללמידתם ולהתפתחותה (למידה בהכוונה עצמית מגיל צעיר).

פתרון שלישי- להתייחס ללמידה כאל אירוע חד פעמי, תלוי הקשר, מסקרן ומרחיב אופקים. לאהוב את הרעיון של למידה ולאמץ אותו. למידה אינה הכרח  הנקבע מלמעלה, אלא דבר הנתון לרגעיות של סקרנות של הלומד ונובע ממנו, מנסיונו ומחדוות הלמידה שלו. די ברור שאין צורך בתכנית לימודים קשיחה (ולא במבחנים רבים) אלא בקווים כלליים למיומנויות ולידע המחובר לעולמם של הילדים. חשובה גם המודעות של המורה להתקדמות של הלומדים בקצב המתאים להם.

תוכלו לדמיין פתרונות נוספים מנסיונכם...

ולבסוף,

נשאר המבנה הארגוני של מוסדות החינוך ושגרותיו.

שגרות מוסדות החינוך נשארו ברובן מסורתיות. 

גם הן, כמו תכנית הלימודים, מוכתבות מלמעלה ומנסות לכפות סדר אחד לכולם. 

הרעיון של ארגון פרקטלי יבנה את השגרות מתוך ההיגיון הפנימי של הלמידה (זוג לומדים) הזקוקים למפגש ביניהם כדי להתפתח, ושל הכיתה (קבוצה של לומדים ומורה) שמשתמשת גם במרחב הדיגיטלי וגם במרחב הפיסי ליישום מטרות הלמידה. 

3.  איך ניתן לארגן מחדש את שגרות בית-הספר סביב ההגיון הפנימי של הלמידה והכיתה?

פתרון אחד- לתת לשגרות לצמוח מתוך העשייה החינוכית, לאפשר לתלמידים ולמחנכים לבחור זה בזה, לא לסמן את הגיל/ ג'נדר של התלמידים ותחום התמחות של המורה כאמצעים לכפות ארגון השגרות מלמעלה.

הפתרון הזה בכלל לא קל ליישום אלא דורש תקופת הסתגלות ארוכה והדרגתית, במהלכה יתרחש שינוי בפרדיגמות של כל השותפים- מורים, הורים, תלמידים. הוא יקרה, אם ירצו בכך כולם- באמצעות שיח פתוח על מהות הלמידה, תפקידי בית-הספר, ההורים ומערכת החינוך. *כמובן שכל פתרון שיגובש הוא מקומי ומתאים לאותה קהילה מיוחדת, הפתרון יעבור שינויים והתאמות בכל תקופה וייכתב מחדש. אולם, הוא יהיה גמיש ומסתגל- כלומר, בעת משבר דומה למה שאנחנו חווים כעת- יכולת התגובה וההיערכות של בית-הספר לשינויים חיצוניים- תהיה גבוהה (יחסית להיום).

פתרון שני- להתחיל בגמישות של שגרות בתוך מבנים קיימים והעצמת מרכיב הבחירה. לדוגמה- לאפשר הרבה יותר בחירה לתלמידים ולמורים במערכת השעות (בהתחלה- יום בשבוע ואח"כ להרחיב). לייצר צורות רבות של התארגנות שבית-הספר והצוות שלו יכולים לקיים כבר היום, לרבות למידה בכיתה דיגיטלית, הוספת נושאים שלא מופיעים בתכניות הלימודים כרגע ומעניינים את התלמידים והצוות. ללמוד מבתי-ספר דומים או שונים בארץ ובעולם איך להגמיש את מערכת השעות, נושאי הלמידה והרכבי הכיתות וליישם באופן המתאים לבית-הספר, בהדרגה ותוך דיאלוג משמעותי עם התלמידים וההורים. 

פתרון שלישי- לשאוף לחבר בין אשכולות של מקצועות ומורים. לייצר קהילות של מורים ותלמידים שמתעניינים בנושאים מסויימים ולהתחיל לייצר 'שבועות נושא' בהובלתם, ובשיתוף קהילת ההורים. ניתן לשלב ימים מקוונים, האקאתונים, אירועים שמזמינים את המבוגרים של השכונה לפעילות (ולא רק בטקס יום הזיכרון), השתתפות בפרויקטים וביוזמות מקומיות, עירוניות, ארציות ובינלאומיות, תחרויות וכדומה.

האירועים הללו יכולים לייצר שבירת שגרה, עד שהשגרה הופכת לאותם אירועים. התלמידים מתרגלים להיות חלק ממשהו גדול מהם, והציונים מפסיקים לשחק תפקיד מרכזי בשיח הבית-ספרי. כולם רוצים להצליח, לזכות, להשתפר (ובתוך כל הדבר הזה כבר נמצאת המוטיבציה, ההשקעה, החיבורים הבין-אישיים והלמידה של מיומנויות וידע- לא מה שרצינו?)

במלוא הערכה לחברי ולחברותי אנשי החינוך,

ושנהיה בריאים.

בהצלחה מורי המאה ה-21