"רק" מצגת טובה זה עדיין לא מספיק

בסרטון הבא של הרצאת טום ווג'ק ב-TED: 

Tom Wujec: 3 ways the brain creates meaning

תוכלו לראות את היתרונות של הצגת מולטימדיה ברמת הלומד היחיד וברמת קבוצה של לומדים המשתפים פעולה בחשיבה משותפת.

ה"סוד" של הלמידה המשמעותית (ותקשורת) הוא בנייה של מודלים מנטליים.

מודל זה ייבנה באמצעות שלושה אזורים בקוגניציה (שיוצרים את אפקט "אה הה"... הבנתי...)

אשר מקבלים מידע מהקליפה הוויזואלית של המוח.

המרצה מזכיר רק שלושה אזורים במוח שעוזרים לנו להבין, מתוך הרבה יותר...

1.  הזרם הגחוני Ventral stream טום קורא לו גלאי "מה?", כלומר זהו החלק במוח המזהה במה אנו מביטים. זה החלק במוח שנותן לרפרנט את השם שלו. אנחנו בונים במהלך חיינו ייצוגים מנטליים של פריטים רבים מספור, וגם יכולים לזהות אותם בזוויות ראייה מגוונות ללא קושי ולתת להם שם בצורה לגמרי אוטומטית (ראיתי יד, השם שלה ידוע לי- קוראים לדבר הזה "יד", וכדומה).

2. הזרם הגבי Dorsal stream  זהו החלק שמזהה את המיקום היחסי של הדבר שאנחנו קולטים בחלל הפיסי, ומאפשר לאדם לבנות מודל מנטלי של מקום או מרחב. (לדוגמה, בקוגניציה שלי קיים מודל מנטלי של הדרך המובילה מהבית שלי לעבודה. אני יודעת היכן מונח הסוכר בארון במטבח כי אני מחזיקה במוח מודל מנטלי של כל תכולת הארון וכו').

3. המערכת הלימבית (מאוד עתיקה מבחינה אבולוציונית) זה החלק המעניק רגש או "תחושת בטן" למה שהמוח קלט. זוהי מערכת מיידית מאוד ואוטומטית שלא תלויה בפרשנות קוגניטיבית ממושכת, והיא לא תמיד מודעת. בעידן הקדום היא אפשרה לאדם להימלט במהירות רבה מתוקפים, טורפים וסכנות אחרות (תהום, רעש אדמה...). 

אם צפיתם בהרצאתה של ד"ר נאווה לויט בן-נון, בוודאי הבנתם שככל שיותר אזורים במוח משתתפים בתהליך הלמידה- כך גוברת האפשרות לעיבוד איכותי של המידע, וללמידה מעמיקה.

אז כאן, טום ווג'ק טוען שבעת למידה עם וויזואליה משתתפים לפחות שלושת החלקים הללו,

ושאחד מהם הוא מרכיב רגשי.

בהחלט יש כאן הזדמנות ללמידה משמעותית.

אבל טום לא עוצר כאן. 

הוא ממשיך גם ללמידה שיתופית.

אם תשוו את הלמידה השיתופית שמציג סוגאטה מיטרה ללמידה השיתופית שמציג טום ווג'ק,

תוכלו לראות שטום משתמש ביכולת של האדם לייצא את הידע שלו, ואת המודלים המנטלים

שבנה באופן חזותי כדי לשתף אחרים (לשרבט ייצוגים שונים על הלוח הענק).

בדיוק לזה התכוונה סאני בראון, כשאמרה שיש לאפשר לילדים ולמבוגרים לשרבט,

וכמובן לזה התכוון טוני בוזן כשכוון אותנו לייצר מפות חשיבה.- רק שהם לא דיברו על שיתופיות.

אני מחברת את שלושתם יחד כאן כפי ששמתם לב.

או קיי. השתכנעתי. מה עושים?

אז איך עושים את זה?

איך מאפשרים לתלמידים ללמוד בפרדיגמה השיתופית המדוברת כל-כך?

וגם מכניסים לתוך כל העניין כלים חזותיים?

מצגת היא לא הפיתרון! 

משום שמצגת מביאה ידע ארוז ומוכן של המורה- 

ומחדירה אותו לראשם של תלמידיו- זו גישה ביהביוריסטית.

היא לא מתחשבת במגבלות הקוגניציה האנושית (זיכרון עבודה מוגבל) ובעובדה-

שכדי שתלמיד ילמד משהו הוא צריך להשתתף בפעילות המקדמת למידה (לדוגמה- באמצעות הגישה חשיבה עיצובית).

טום ווג'ק מראה לנו "כיתה" בה התלמידים פועלים על לוח ענק עם טושים, 

לכל אחד טוש ביד, (טום מאתגר אותנו לחפש את המורה-

זה כל העניין בלמידה השיתופית- למורה יש תפקידים אחרים, בוודאי לא להיות היחיד

עם טוש ביד/ ידע בקוגניציה...)

ומעלים רעיונות לפתרונות מגוונים לבעיות.

שיתוף הפעולה מתאפשר כי הם מצליחים

לייצא את הרעיונות שלהם החוצה, מחוץ לקוגניציה (ולגולגולת), 

ומאפשרים לאחרים לראות- מהם הרעיונות הללו? (ולהשביח אותם, לדון עליהם, לפרש אותם ולהעמיקם)

הייצוגים החזותיים שנוצרים על-ידי המשתתפים על הלוח הענק 

מאפשרים להם לשוחח על הרעיונות הללו,

ולהשביח אותם. 

אגב, זו פדגוגיה המקדמת למידה משמעותית- וכדאי לנסות אותה (בקישור תמצאו את הבלוג המצוין של חברתי ד"ר אורית פרנפס).

והיא, כאמור, לא דורשת מהמורה להביא מצגת כלל.

(אל דאגה, אני אכתוב גם פוסט על מצגת טובה מתי שהוא..).

פדגוגיה כזו כן דורשת מהמורה לתווך משמעות מייצוגים חזותיים ולהכניס אותם לתוך ההוראה.

אני מסכימה שזה מאוד מפחיד להגיע לכיתה בלי "מצגת".

אבל, 

ניסיתי את זה בעצמי.

זה מדהים כמה שזה משפיע לטובה על האינטראקציה בין הלומדים, 

ביני (בתור מורה) לבין הלומדים ובכלל- שיח מאוד מקדם למידה כי הוא דו כיווני או רב-כיווני.

כל עוד תקפידו לקדם שיתופיות, וויזואליה של רעיונות ואווירה שמאפשרת להעמיק בתוכן- תצליחו!!

בשיטוט באינטרנט גיליתי המון עצות להכנת "מצגות להוראה", אז נראה לי חשוב לציין כמה דברים בהקשר זה.

הכנה שלשיעור טוב (הכולל מצגת מולטימדיה טובה) דורשת ידע רב מהמורה.

המורה צריכה להבין ולהכיר היטב את:

• מגבלות הקוגניציה האנושית, התפיסה הוויזואלית האנושית והממדים הרגשיים המשפיעים עליהן 

• האופן בו מידע (חיצוני) הופך לידע (אישי כמובן)- על-ידי חיבור בין ידע קודם למידע חדש

• המאפיינים המיוחדים של הלומדים וההקשר בו הלמידה מתקיימת

• האופן בו ניתן להביא לומדים אלה ל"מצב שבו הם מוכנים ללמידה ורוצים לבנות ידע"- מבחינה רגשית

• הארגון המותאם לקוגניציה האנושית של הייצוגים במצגת ההוראה (של טקסט, תמונה, אנימציה..)

• הפדגוגיה המתאימה- כלומר- את כל הפעילויות הקוגניטיביות- רגשיות- חברתיות שיקדמו בניית ידע 

ועוד לא אמרנו כלום על הערכת הלמידה ותוצרי הלומדים...

שתפקידם להשביח את ההוראה והלמידה בתהליך ספירלי מתמשך.

כן, הוראה ולמידה בעידן המאה ה-21 מסובכים ומאתגרים יותר,

אבל יש לנו את כל הכלים להצליח.

צריך רק רצון ללמוד בעצמנו כמורים ורגישות מספקת לקיים תהליכי למידה תלויי הקשר,

המתאימים לתלמידים שלנו, בכיתות שלנו ובבתי-הספר שלנו.

בהצלחה מורי המאה ה-21.